הוראה דיפרנציאלית עם AI בלי להזין פרטי תלמידים
מגדירים מטרה אחת, ממציאים נתונים ומכינים שתי דרכי גישה לאותה משימה. דוגמה משיעור קריאת גרפים מראה גם איך לזהות טעות פדגוגית בתוצר של המודל.
מגדירים מה כל תלמיד אמור ללמוד
נניח שהמטרה בשיעור היא להשוות בין שתי עמודות בגרף ולנמק את ההשוואה במספרים. המציאו נתונים על שלושה חוגים: 12 משתתפים באמנות, 8 בשחמט ו־15 בתיאטרון. כדי להכין טיוטה בכלי שאושר בבית הספר מספיק למסור את הנושא, המטרה והטבלה הדמיונית. אפשר לתאר איזה הסבר דרוש בלי לכלול שמות, אבחנות, ציונים או קטעים מעבודה של תלמיד.
משנים את התמיכה סביב אותה שאלה
בקשו שתי גרסאות לשאלה על ההפרש בין מספר המשתתפים בתיאטרון ובשחמט. בגרסה אחת הכינו מילון מושגים קטן והתחלה של משפט לנימוק. בגרסה השנייה בקשו מהתלמיד להסביר מדוע בחר בפעולת החשבון שבה השתמש. בשתי הגרסאות השאירו את אותם מספרים. לצד הגרף תנו גם טבלה קריאה בטקסט, ואפשרו לתלמיד לבחור את העזרה לפי הצורך בזמן העבודה.
פותרים בעצמכם לפני השיעור
ההפרש בין 15 ל־8 הוא שבעה משתתפים. אם המודל מציע לשאול כמה משתתפים יש בשני החוגים יחד, התשובה 23 נכונה חשבונית אבל השאלה כבר בודקת חיבור. בדקו שגם גרסת התמיכה דורשת השוואה, שכל התוויות תואמות לטבלה ושהפתיח למשפט אינו מגלה את התשובה. שמרו את הדפים המתוקנים ושאלה חדשה עם מספרים אחרים לשלב הסיכום.